שבוע שעבר החלפנו משעון חורף לשעון קיץ.
מרגישים התרוממות רוח מהיום שהתארך? מסיימים את יום העבודה בדילוגים באור יום?
או שאולי מורגשת עייפות, עצבות, או חולי? תופתעו לגלות כמה זה הגיוני.
נתונים מראים כי בשבועות שלאחר הזזת השעון שעה קדימה – עולים בעשרות אחוזים הדיווחים על תאונות דרכים, מקרי שבץ, התקפי לב,
ואפילו תסמיני דכאון. כל זה בגלל שעת שינה אחת.
ד”ר צ’ארלס זייסלר, מנהל המחלקה להפרעות שינה בבית החולים בריגהם אנד וימנס בבוסטון, הסביר ש”עקביות בתזמון השינה״ היא הסיבה שפספוס של שעת שינה אחת יכולה להציב אי אלו קשיים בפנינו. העניין הוא לא השינה, אלא השינוי בעקביות שלה.
נכון שרובנו לא מרגישים את הזזת השעון, או אפילו לא מודעים אליה (אותם חבר׳ה שלפני עידן הסמארטפון היו מפספסים את ההסעה לבית הספר), אבל הנתונים מראים כי לחלק מהאוכלוסייה – הזזת השעון שעה קדימה יכולה להיות קשה ואפילו מסוכנת.
אם ״שינוי הוא דבר קבוע״ כפי שקבע הפילוסוף הרקליטוס – למה הוא כל כך קשה לנו?
התשובה הכי ״בסיסית״ לשאלה הזאת עוסקת ביכולות ההישרדות שפיתח האדם הקדמון.
היכולת של האדם בראשית ימיו להבחין בשינוי במערה שלו, בהיעדרות של מישהו מחברי השבט שלו, או בחוסר של כלי – היא זאת שעזרה לו להיערך טוב יותר לסכנות. כך שמבחינה אבולוציונית – שינוי מקושר לנו עם סכנה.
ככל שהשינוי יתרחש במשהו שיותר יציב, מהותי ועקבי בחיינו – שינה, הרגלים, מערכת יחסים, עיסוק, עבודה – יעלה הסיכוי שנקבל אותו בצורה קשה יותר.
זה לא בגלל שאנחנו ״עצלנים״ או ״רגישים מידי״, אלא כי המוח שלנו גם מורגל לפתח הרגלים שעוזרים לחסוך בכמויות האנרגיה שנדרשות לפעולות חוזרות. כלומר, שינוי הרגל מצריך מאתנו השקעת משאבים שעד כה לא נדרשה מאתנו, בעוד ששאר הגורמים בחיינו שאנחנו משקיעים בהם משאבים, לא השתנו. בקיצור – אנחנו צריכים להשקיע יותר משאבים וזה מתיש אותנו פיזית ונפשית כאחד.
זה גם לא בגלל שחסרה לנו שליטה עצמית או כוח רצון. תתפלאו לדעת שהאנשים סביבכם שיש להם כוח רצון חזק ושליטה עצמית גבוהה (אלה שבדיאטה לא חורגים בגרם), אלו האנשים שדווקא לא מייצרים שינוי אמיתי בחייהם, אלא משקיעים יותר משאבים מעצמם.
ומה קורה אם אנחנו חווים שינוי במקום העבודה, אחד מהדברים הבסיסיים בחיינו, שלא אנחנו בחרנו? מסקר שערכה האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה, 55% מהנסקרים שחוו שינוי במקום עבודתם, דיווחו על לחץ מתמשך. 34% מתוכם דיווחו על תסמינים פיזיולוגיים כמו מיגרנות, סיוטים, ירידה בריכוז או כאב גב – כולם כתוצאה מלחץ שנגרם משינוי במקום העבודה.
ומה קורה אם השינוי הזה חל ברמה הארגונית? שינוי ארגוני הוא מהלך שמציב אתגר מהותי לכל ארגון, והיריעה קצרה מלהכיל את כל מה שאפשר לכתוב עליו. אבל בהקשר של הקושי בהתמודדות עם שינויים שחווים בני אדם מהיותם בני אדם, ואם ניקח את תוצאות הסקר כמדמה את המציאות – 55% מהעובדים בארגון יחוו לחץ עד לרמה של מיגרנות וסיוטים? איך ארגון אמור להמשיך לתפקד ככה?
כמה טיפים מאתנו.
ראשית, היו במודעות לעצמת הקושי שבה אנשים חווים שינויים.
ממעבר לשולחן עבודה אחר, להחלפת המנהל הישיר ועד למיתוג מחדש של הארגון. מודעות היא הצעד הראשון לכל פתרון בעיה, וגם הטיפ הראשון שיש לנו לתת לכם.
שנית, בנו אסטרטגיית רתימה לשינוי.
לפי HRus, כ-20% מעובדים בחברה מהווים קבוצת ״אמצע״ – כאלה שלא מקובעים בדעתם ולא רודפי חדשנות ושינויים. בביצוע שינוי מקיף בארגון, זאת הקבוצה שאליה צריך לפנות ראשונה כדי לרתום את חבריה לתהליך. רתימתם לתהליך תקל על רתימת רודפי החדשנות (כ-40% מעובדים בחברה), כך שלבסוף, נשאר לרתום רק את העובדים המקובעים יותר לשינוי. זאת תהיה משימה קלה יותר בהנחה שרוב העובדים בארגון כבר רתומים ומוכנים לשינוי.
שלישית, תנו זמן לעצמכם ולעובדים שלכם.
הכילו התנגדויות, הבינו את המקום הקשה, קבלו את זה שלשינוי יש השפעות לטווח משתנה מאדם לאדם. נכון יותר גם לעובדים וגם לארגון, שכמנהלים נבין ונקבל את זה ברמה העמוקה של התפיסה שלנו.
אז למרות שחיכינו לקיץ שיגיע, או שחיכינו למהפך הארגוני שכל כך נדרש – בכל שינוי יש קשיים שלא נראים לעין או נמשכים מעבר לצפוי. זה בסדר.
ועד השינוי הבא – אנחנו מזמינות אתכם להאזין לפרק בפודקאסט ״פיצוחים״ עם נורית כהן תלאביבי על ניהול שינוי.
