מי את נעמי שרן גזית?
אני מאמנת לאנגלית עסקית – Business English Coach, עם 20 שנות ניסיון מצטבר בפיתוח והנחיית קורסים וסדנאות במתודולוגיה שפיתחתי, “שיטת שרן”. ההכשרות בשיטה שלי נותנות boost של ביטחון לדבר אנגלית, תוך כדי פיתוח סט של מיומנויות תקשורת חיוניות להצלחה בזירה העסקית הגלובלית.
עזרתי למאות צוותים ומנהלים.ות לפרוץ גבולות ולעמוד באתגרים הגדולים ביותר שלהם בכל מה שקשור לתקשורת והעברת מסרים באנגלית בעולם העבודה החדש.
מה הכאב של אנשים בכל הקשור לאנגלית?
עבדתי עם הרבה מאוד אנשים מוכשרים ואמיצים שחוו את הפער בין היכולת להבין אנגלית ליכולת להתבטא בה כהתמודדות מאוד לא פשוטה. זה משפיע על הדימוי העצמי, גורם לסטרס ומונע מאנשים “להביא את עצמם” לסיטואציות חשובות בעבודה. במקרים מסוימים זה יכול ממש לשתק ולפגוע בקריירה.
באופן כללי, אנשים חווים פער מתסכל בין מי שהם מרגישים שהם יכולים להיות בשפת האם שלהם – הנוכחות שלהם, ההשפעה, היכולת להעביר מסר חד ועוצמתי – ובין מי שהם באנגלית.
על מה חשוב לשים לב כשמפתחים תוצרים לקהל יעד במדינות שונות?
צריך לצאת מהבליינד-ספוטים שלנו כישראלים, כלומר לא להניח שסגנון התקשורת שלנו הוא אוניברסלי. אני ממליצה לצפות בדוגמאות של הדרכות טובות לקהל גלובלי, לשים לב לניואנסים ולהבין איך ללטש את הסגנון שלנו כדי שהשפה תהיה מקצועית, מנומסת וברורה. הטון, הבעות הפנים… אנחנו חייבים לעבור כמקצועיים. זה לא אומר שחייבים אנגלית מושלמת במבטא בריטי, זה אומר לדבר באינטונציה, קצב, וסגנון שמתאימים לקהל בינלאומי מגוון.
האם מפתח הדרכה שאנגלית זו לא שפת האם שלו יכול לפתח תוצרי למידה באנגלית? האם הם חייבים לעבור עריכת לשון?
אז בהמשך לתשובה שלי לשאלה הקודמת, אני מאמינה ששפת אם היא לא תנאי הכרחי וגם לא מספיק לכך שהתוצרים יהיו מוצלחים באנגלית. יש כמה גורמים שהם אפילו יותר חשובים משפה תקינה.
מובן שצריך לעשות את המקסימום כדי שהתוצר יהיה בשפה טובה – ותודה לאל יש היום כלים נפלאים שמאפשרים לנו לכתוב תסריט בגוגל דוקס ולשדרג את הניסוחים בקליק אחד – כמו Wordtune, אבל אם אתם מקצוענים, והמסרים שלנו מועברים בצורה תמציתית וברורה ובטון שמעורר עניין, אין שום בעיה עם אנגלית לא מושלמת. אנשים מבינים שזאת לא שפת האם שלכם.
לדוגמה, קחו מישהו כמו יובל נוח ההרי – נכון, הוא מדבר בביטחון ובצורה די שוטפת, אבל האנגלית שלו לא מושלמת מבחינה דקדוקית, ויש לו מבטא ישראלי כבד. אז מה? הוא בטח שלא נתפס כלא מקצועי.
ואם כבר מדברים על מבטא, בעיניי הוא אובר-רייטד. קחו למשל את הפסיכולוגית הסופרסטאר אסתר פרל. למי אכפת שיש לה מבטא “זר” ?! היא מרתקת, אותנטית, ברורה, והיא “מביאה” את הפרסונה המקצועית שלה לשיחה. בקרוב ייצא קורס שלה ב-Masterclass.com, אגב.
לגבי עריכה לשונית, וואו, זאת בעיה. כי מצד אחד תמיד כדאי להעביר את מה שאנחנו כותבים לעריכה ולהגהה. מצד שני, יש כאן משהו שצריך להיזהר ממנו: לעורכים יש נטייה להעלות את משלב השפה. כלומר בגלל שהם מיינדד לשפה תקינה, הם יעדיפו שפה נכונה וגבוהה על פני שפה דיבורית. וזה לא טוב.
קחו לדוגמה את ליאור פרנקל – הוא כותב כמו שהוא מדבר, ולכן זה כל כך הרבה יותר קריא וקל לעיכול. ככה צריך לשאוף שהאנגלית תישמע: כמו שאנשים מדברים. וזה קשה לעשות. זה קשה במיוחד בשפה שנייה, כי אנחנו ממוקדים בלהימנע מטעויות. לכן אני ממליצה לתת לעריכה אבל אחר כך לעבור על הטקסטים ולקרוא אותם בקול רם. כל מה שלא כתוב כמו שמדברים, להוריד לקרקע לסגנון יותר יומיומי, שיחתי, על חשבון התקינות.
איך את ממליצה למנהלי למידה להשתפר באנגלית?
בעולם העבודה, חשוב להבין מה המטרה שלנו בשיפור האנגלית: המטרה היא תקשורת עם אנשים, ולא לקבל ציון גבוה במבחן. כשניגשים לתהליך הלמידה צריך לזכור את זה, ולדעת שהיכולת לתקשר היטב לא קשורה רק ל”רמת האנגלית”.
אני לא אומרת שזה לא חשוב לדבר נכון או להשתמש במילים מדויקות, אבל תקשורת היא כל כך הרבה מעבר לזה, והיא נבנית בעזרת מגוון רחב של כישורים: נוכחות, מיומנויות שיחה, מיומנויות הקשבה, מודעות לאיך ליצור חיבור עם אנשים שונים מאיתנו, העברת מסר בצורה עוצמתית – כל אלה הם רק חלק מהסיפור המורכב שנקרא לתקשר בהצלחה באנגלית בעולם עסקי גלובלי.
אז איך משפרים מיומנויות תקשורת באנגלית?
- יש כל מיני דרכים להתאמן ולהשתפר, אבל זה מתחיל קודם כל משינוי במיינדסט ושחרור מהאובססיה לדבר נכון ומושלם, שמושרשת בנו מבית הספר.
- במקביל, צריך להיפטר מהרגלים מסוימים – to unlearn – כמו לתרגם כל דבר בראש משפת האם לאנגלית. הנטייה לתרגם תוקעת את המח ומונעת מאתנו לשפר את היכולת לדבר בצורה שוטפת וטבעית.
- צריך לצאת מאזור הנוחות ולדבר, בלי לתרגם הכל בראש, ללמוד להסתדר רק באנגלית. אבל לדבר זה לא מספיק.
- צריך גם לשמוע את השפה, לחשוף את המח בתדירות גבוהה לאנגלית אותנטית. לשמוע לפחות פעמיים בשבוע פודקאסט באנגלית בנושא שמעניין אותנו זה הכי טוב.
- אבל אם רוצים ממש להאיץ את ההתקדמות צריך תהליך אימון ממוקד-תוצאות, שבו אנחנו מתמקדים כל פעם במיומנות מסוימת ומתאמנים עליה, מקבלים פידבק, תוך כדי שיחות באנגלית בנושאים רלוונטיים לנו, ועם מישהו שמעלה לנו את הביטחון ושמעניין לנו לדבר אתו.
מה את ממליצה לארגון שרוצה לשפר את רמת האנגלית של העובדים שלו?
כשמדובר בלמידת אנגלית בארגונים, חשוב קודם כל שהארגון ייצור סביבה בטוחה שבה אנשים מרגישים שהם לא צריכים להתבייש ברצון לעבוד על האנגלית שלהם. אנשים לא יבקשו מהמנהלים שלהם כל כך מהר לתת להם הכשרות באנגלית, במיוחד בהיי טק, ששם אנגלית ברמה מאד גבוהה זאת דרישת קבלה. זה כרוך בהרבה בושה.
זה חייב להתחיל מהתרבות הארגונית ומהמנהלים, שצריכים לדחוף את העובדים שלהם, לשמש מודל ולתגמל אנשים על רצון להשתפר ולהתגבר על מחסומים, מתוך הנחה שלכולנו יש פוטנציאל להתפתח וללמוד. צריך לבנות תרבות ארגונית של Growth Mindset.
חייבים לכלול את הלמידה הזאת בין היעדים של המנהלים – שזה יהיה ממש חלק ממה שלפיו הם נמדדים ב-performance review – כמה עובדים מהצוות שלהם לומדים, כמה השלימו את הקורס, ואיזה אימפאקט היה לזה על הביצועים שלהם.
ובעניין המדידה, היות שהמטרה היא לתקשר בביטחון ובהצלחה עם אנשים – רצוי למדוד את סוגי הדברים שהעובדים מסוגלים ומוכנים לעשות, אם זה לדבר בפגישות, להעביר פרזנטציה באנגלית, אם זה שיחות עם אנשים מחו”ל וכו’, ולשלב גם מדידה עצמית סובייקטיבית – איך הם מרגישים עכשיו ביחס לזמן שלפני שעברו את ההכשרה, איזה שינוי זה עשה להם מעבר לשפה עצמה, וכו’.
אז לסיכום:
- לבנות תרבות ארגונית שמקדשת התפתחות, בניגוד לתרבות שמאדירה גאונות וטאלנטים (עצם השימוש הרווח במילה ‘טאלנט’ הוא קצת בעייתי – זה כישרון מולד, בניגוד למיומנויות, שזה מה שכולנו צריכים להתמקד בלפתח).
- לעודד ולמדוד למידה באנגלית, מתוך ההנחה שכולנו יכולים להשתפר ולממש את הפוטנציאל שלנו.
מבחינת האופציות בשוק, יש הרבה פלטפורמות טובות, Talaera היא אחת מהן.
אבל מנסיוני, היות שמדובר בלימוד שיושב על ביטחון ודורש אומץ, אין תחליף לכח של קבוצה – ללמידה ב – Cohort-based model – קבוצת עמיתים, שלומדת ומתאמנת יחד, מנרמלת את הקשיים, מעצימה, מחזקת את המוטיבציה ואת המחויבות ונותנת לאנשים תחושה שהם לא לבד בתהליך.
האלמנט החברתי של הלמידה הוא קריטי.
כשהקורס טוב, יש לזה כמובן גם הרבה ערך מוסף לארגון ולעובדים – העצמה, מחוברות גבוהה יותר וחיזוק תחושת השייכות, שיפור ממשקי עבודה, עליה בפרודוקטיביות וביצירתיות, נטוורקינג פנים-ארגוני ולא פחות חשוב… כיף!
