אולי רובנו לא חווים את זה על בשרנו, אבל אנשים רבים סביבנו מתקשים להיות שותפים מלאים במרחב הגיאוגרפי והחברתי שלנו, בגלל קושי לתפקד בתוכו ובגלל חוסר ההתאמה שלו ליכולותיהם.
תפיסת הנגישות והחקיקה שמתלווה אליה צמחו מתוך ההבנה הזאת, ומתוך ההכרה בזכותם של אנשים עם מוגבלויות שונות (לקויות פיזיות, חושיות, נפשיות או שכליות) להיות חלק אינטגרלי מהחברה.
הדרת אנשים עם מוגבלויות היא חוסר צדק, ויש ביכולתנו לשנות את פני הדברים אם נתאים את הסביבה למגוון יכולות וצרכים אנושיים.
נְגִישׁוּת היא בעצם מידת התאמת הסביבה הפיזית והאנושית ליכולותיהם של אנשים עם מוגבלות, כדי שיוכלו להתנייד, לתקשר, לעבוד, ללמוד, לבלות, לצרוך מידע ולתפקד בה באופן מלא. באופן שוויוני, מכובד, עצמאי ובטיחותי (כפי שמוגדר ב-חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ״ח־1998, סעיף 19א’).
החקיקה בנושא מחייבת ביצוע התאמות נגישות, שיאפשרו לאנשים עם מוגבלות לתפקד באופן מיטבי ולמצות את הפוטנציאל האישי שלהם להשתלב ולתרום לחברה.
לא רק במרחב הפיזי, אלא גם במרחב הדיגיטלי החוק וההוגנות מחייבים אותנו לעשות מה שניתן כדי להנגיש את התכנים שלנו לכולם. בעולם הרשתות החבריות של היום, בו תוכן ויזואלי מקיף אותנו מכל עבר, רצינו להתמקד בהנגשה ללקויי ראייה (שם כולל למגוון רחב של לקויות, לא רק עיוורון).
נשאלה השאלה: איך מישהו שלא רואה היטב (או לא רואה בכלל) יכול ליהנות מטקסט שאנחנו כותבים, מגרפיקה שאנחנו מעצבים או מסרטון שאנחנו יוצרים?
נגלה לכם שבעלי לקויות ראיה לרוב עובדים במחשב ללא עכבר, עם מקלדת בלבד, ומשתמשים בתוכנות קורא מסך שמקריאות להן תכנים. אבל קורא מסך, כמו כל תוכנה, צריך שיתנו לו הוראות ויגדירו לו מה לעשות, הוא לא מחליט בעצמו. וכאן אנחנו נכנסים לתמונה.
מה אפשר לעשות כדי שהתוכן שלנו יהיה נגיש ללקויי ראייה?
- להקפיד על טקסט קריא – מבחינת גודל וצבע.
טקסט קטן מדי יכול להיות לא קריא גם לאנשים שרואים טוב, בטח לאנשים שלא רואים טוב. בואו נוודא שאנחנו לא משתמשים בפונטים קטנים מדי.
מעבר לכך, גם צבע טקסט שדומה מדי לצבע הרקע יכול להפוך אותו ללא קריא. יש כלים נהדרים שמאפשרים לדגום את הצבעים שבחרנו ולבדוק שהם מספיק שונים זה מזה (שיש ביניהם ניגודיות גבוהה), ושהטקסט שלנו אכן קריא.
- להוסיף תיאורים לתמונות, תרשימים וטבלאות.
כשאין טקסט, קורא המסך לא יודע מה להקריא – שוקינג, אנחנו יודעים. בשביל זה יש לנו פונקציה שנקראת אלט-טקסט (קיצור של alternative text) ואנחנו יכולים להגדיר בעצמנו את הטקסט שהקורא יקריא כשהוא יתקל באובייקט שלנו. האל-טקסט צריך להיות קצר וממוקד, ולתאר מה מופיע בתמונה, בתרשים או בטבלה.
- להקליט קריינות לסרטונים.
לוידאו אי אפשר להגדיר אלט-טקסט, אבל כן יש לו סאונד, ככה שלא חייבים להסתמך רק על חוש הראייה כדי להבין את התוכן. לא יזיק להוסיף קריינות גם עבור בעליה ראייה תקינה – זה מקבל על המעקב אחר המתרחש ומשאיר את הצופה מעורב יותר.
- לשמור על היררכיה ולהגדיר סגנונות.
חשוב שנעבוד בצורה מסודרת, שהדברים החשובים יהיו בולטים, שהכותרות יהיו אחידות, שמתחת לנושאים המרכזיים נתייחס לתת-נושאים וניצור רצף הגיוני ומובן. לא רק מבחינת נראות – יש לזה גם חשיבות מבחינת קורא המסך והאמת, לכולם יותר קל להבין ולהתמצא בתוכן כשהוא מאורגן טוב. אנחנו צריכים לדאוג לזה מבחינת ההיגיון הפנימי של הטקסט שלנו, וגם מבחינה טכנית בעבודה בתוכנות – להגדיר סגנונות פסקה וכותרות ולהיות עקביים.
- לבדוק את עצמנו!
ברוב התוכנות יש בדיקות נגישות מובנות. שווה לבדוק את הקבצים שלנו לפני שאנחנו מסיימים את העבודה עליהם ולתקן את השגיאות, כדי שכולם יוכלו ליהנות מהתכנים שאנחנו יוצרים 🙂
אנחנו יודעים, זה הרבה בבת אחת, ובכנות – זה לא מעט עבודה (חזרתית, סיזיפית ולפעמים מסובכת, אם יורשה לנו להוסיף). אבל זה כל-כך כל-כך חשוב.
בואו נעשה את המקסימום כדי לא להשאיר אף אחד מאחור.
